לפרטים נוספים או להתייעצות התקשרו עכשיו נייד: 052-833-2244 | משרד: 03-550-9222

עורך דין פלילי חובה שימש כסנגור בכיר בתיקים שזכו לתהודה ציבורית רבה ונחשב לעורך דין פלילי מוביל בעבירות סמים, מין, רכוש, אלימות, וצווארון לבן ועוד.

חקירות ומעצרים – הדברים שכדאי לדעת

חקירות ומעצרים

מהרגע שיש למשטרה מידע על עבירה פלילית, מתחילה ה"חקירה הפלילית". זאת כוללת מספר רב של פעולות, הליכים ומהלכים, אותם המשטרה מבצעת כדי לאתר את מבצע העבירה ולהביאו לדין. מהרגע שבו מתרחש אירוע פלילי ועד השלב שבו המדינה מגישה נגד חשוד או חשודים, כתב אישום בגין ביצוע עבירה פלילית, ישנן הרבה תחנות בדרך, שכדאי להכיר ולדעת את קיומן. מכאן חיברנו את המאמר המקיף שלהלן, אשר יכלול סקירה מלאה על החקירה הפלילית, החל מרגע העבירה ועד לשלב שבו מוגש כתב אישום, כדלקמן:

שלב התלונה למשטרה:

הידיעה על התרחשות אירוע פלילי יכולה להתגלות למשטרה בשני אופנים: באמצעות הגשת תלונה, או באמצעות דרך חלופית (למשל: באמצעות התקשורת וכו'). חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), קובע בסעיף 58, כי כל אדם רשאי להגיש תלונה למשטרה על עבירה שבוצעה. כלומר: כל אדם יכול להתלונן על התרחשות אירוע פלילי שהתרחש נגדו או שהתבצע כלפי צד שלישי. בנוסף, סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי אם למשטרה נודע על ביצוע עבירה פלילית "על פי תלונה" ואם "בכל דרך אחרת", היא מחויבת לפתוח בחקירה פלילית. לדוגמא, המשטרה יכולה לגלות על קיומה של עבירה פלילית, דרך חקירה פלילית של אירוע אחר.

מהן פעולות החקירה, שהמשטרה נוהגת לבצע?

כדי לקיים חקירה פלילית אפקטיבית, המשטרה נוהגת לבצע מספר רב של פעולות, שכולן יחדיו מוגדרות בתור פעולות חקירה. להלן, נסקור סוגים של פעולות שכיחות, הנעשות כמעט בכל חקירה פלילית המבשילה לידי כתב אישום:

חקירת חשודים: במסגרת חקירה פלילית, הפעולה הבסיסית ביותר היא חקירה של חשודים בביצוע עבירה. חשוד בביצוע עבירה יכול להיעצר או להיות מעוכב בזירת האירוע (במידה ונתפס על חם או במידה והצביעו עליו בתור מבצע העבירה). כמו כן, חשוד בעבירה יכול להתגלות בדיעבד, לאחר ביצוע פעולות חקירה אחרות, שנסקור בהמשך. נדגיש, כי חקירה של חשוד שאחר כך מוגש נגדו כתב אישום, היא אחד הכלים הראייתיים החשובים ביותר במסגרת ההליך הפלילי והמשפט הפלילי.

ביקור בזירת האירוע: במסגרת חקירה פלילית, אחת הפעולות השכיחות ביותר היא ביקור בזירת האירוע. למשל, כאשר המשטרה חוקרת אירוע של רצח, אזי זירת האירוע, צילומה ונטילת טביעות אצבע, הם נושאים מהותיים ביותר של המשטרה. לדוגמא, באמצעות צילום הזירה, ניתן לקבל פרספקטיבה על המעורבים. באמצעות נטילת טביעות אצבע או דנ"א, ניתן לעלות על זהות החשודים. באמצעות איתור כתמי דם, אפשר לגלות היכן בדיוק התרחש האירוע בתוך בית מגורים. מצד שני, גם באירועים פליליים פחות חמורים, יש לביקור בזירת העבירה משמעות רבה. לדוגמא, כאשר התבצעה פריצה לבית, ביקור בזירה ונטילת אמצעי זיהוי, עשויים לסייע רבות באיתור זהות החשודים בעבירה.

נטילת אמצעי זיהוי: כאמור, נטילת אמצעי זיהוי היא אחת הפעולות המשמעותיות ביותר במסגרת חקירה פלילית. אמצעי זיהוי יכולים להיות טביעות אצבע, צילום פנים או דגימות דנ"א, שיער, רוק ועוד. באמצעות נטילת אמצעי זיהוי בזירת העבירה או מחשודים במסגרת החקירה, ניתן לאמת או להפריך חשד נגד חשוד או חשודים וכן לאתר חשודים חדשים.

חקירת עדים: חקירה של עדים לאירוע פלילי היא מעשה שכיח שנערך בכל חקירה פלילית. למשל, במידה והמשטרה חוקרת אירוע של קטטה, אזי חקירת עדים אשר ראו את הקטטה, יכולה לשפוך אור על נסיבות האירוע. עדים יכולים להיחקר בזירת האירוע, אך לעיתים הם יכולים להיות מזומנים לתחנת המשטרה לשם מסירת עדות.

חיפוש בטלפונים ניידים ובמחשבים: ישנן חקירות שמצריכות איסוף ראיות ממכשירי טלפון ניידים. לשם חיפוש במכשיר טלפון נייד ובמחשב, יש צורך בקבלת צו משופט. לרוב מדובר בפעולת חקירה שנערכת באופן שכיח. באמצעות חיפוש במכשיר הטלפון הנייד, אפשר לאתר תכתובות, מיילים, מסרונים ועוד. כל אלו עשויים לקדם את החקירה או לחלופין להפריך חשד נגד חשוד או חשודים מסוימים.

איכון טלפוני: ישנן חקירות שמצריכות איכון טלפוני, כלומר קבלת מידע לגבי מקום הימצאות מכשיר טלפון סלולרי וכך איתור חשוד מסוים. לדוגמא, אם חשוד טוען כי לא שהה במקום ביצוע העבירה, הרי שדרך אחת להפריך את הטענה או לחלופין לבדוק את אמינותה, היא באמצעות איכון טלפוני. במסגרתו יכולה המשטרה לברר, האם החשוד אכן היה במקום או לאו.

חיפוש בבתי החשודים: חיפוש בביתו של חשוד בעבירה, שכיח במסגרת חקירה פלילית. באמצעות חיפוש בבית של חשוד, אפשר לאתר ראיות כגון: סמים, נשק, כלי פריצה, רכוש גנוב, מסמכים שיכולים לשפוך אור על קיומה של עבירה פלילית שאותה חוקרת המשטרה ועוד. חיפוש בבית צריך להיערך באמצעות צו חיפוש, למעט בנסיבות מסוימות שקבועות בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "פקודת סדר הדין הפלילי").

האזנת סתר: ישנן עבירות המצריכות שימוש בהאזנת סתר, לשם איתור ראיות או חשודים. האזנת סתר היא האזנה שעורך אדם מסוים, שאינו מעורב באופן אקטיבי בשיחה של אנשים אחרים. כלומר, אדם המקליט שיחה שהוא מקיים עם אדם אחר, אינו מבצע האזנת סתר. לעומת זאת, אדם המניח מכשיר הקלטה בחדר מסוים ללא ידיעתם של אחרים ומאזין לשיחות הנערכות בו, מבצע האזנת סתר. לשם ביצוע האזנת סתר, קובע חוק האזנות סתר, תשל"ט-1979, כי יש לקבל לשם כך צו משופט. האזנת סתר שנערכה ללא צו, היא האזנה לא חוקית, אשר לא ניתן להגישה לבית המשפט כראיה.

תרגילי חקירה: במסגרת חקירה משטרתית, נוהגת המשטרה לעיתים תכופות להיעזר ב"תרגילי חקירה". תרגילי חקירה, כשמם, נועדו ליצור מצג שווא בפני חשוד, על מנת לדרבן אותו למסור את גרסתו ה"אמיתית" לאירוע הפלילי. אין ספק כי תרגילי חקירה עלולים להטעות חשודים ולכן יש תרגילי חקירה מותרים ויש תרגילי חקירה אסורים. דוגמא לתרגילי חקירה נפוצים היא: שימוש במדובב בתא המעצר, כלומר, אדם שמתחזה ל"עבריין" ומנסה ליצור קשר עם העצור החשוד בעבירה, ו"לדובב" אותו על מנת לדלות ממנו "הודאה" במעשה הפלילי. דוגמא אחרת לתרגיל חקירה נפוץ היא: שימוש בהודאות "שווא" של שותפים לעבירה, כדי שחשוד עיקרי יאמין שהוא "הופלל על ידי חבריו". ככלל, תרגילי חקירה הם עניין נפוץ מאוד במסגרת חקירות משטרה.

צווי חיפוש:

במסגרת חקירה פלילית, המשטרה עשויה לערוך חיפושים בבית של חשוד או חשודים וכן חיפושים במחשב. בהתאם לפקודת סדר הדין הפלילי, הכלל הוא שחיפוש בבית מצריך צו מבית המשפט. סעיף 23 לפקודת סדר הדין הפלילי קובע, כי בית המשפט רשאי להורות על מתן צו חיפוש לצורך איתור חפץ, או כאשר יש יסוד סביר להנחה, כי בבית ישנם חפצים גנובים, חפצים ששימשו לשם ביצוע עבירה או חפצים שעתידים לשמש בתור כלים לביצוע עבירה. נעיר, כי חיפוש בבית מצריך צו מבית המשפט, אך כאשר מבקשים לערוך חיפוש במחשב, יש לקבל לשם כך צו נפרד, בהתאם לסעיף 23א לפקודת סדר הדין הפלילי. על הצו לכלול היתר מפורש לערוך חיפוש במחשב. בנוסף, לשם עריכת חיפוש במחשב, יש להיעזר באיש מקצוע מיומן בתחום.

לשם עריכת חיפוש בבית, על המשטרה לערוך דו"ח חיפוש ואף לערוך את החיפוש בפני שני עדים. עם זאת, סעיף 25 בפקודת סדר הדין הפלילי קובע, כי במקרים מסוימים, יכול שוטר לערוך חיפוש בבית גם בהיעדר צו חיפוש. אלו המקרים:

  1. כאשר יש לשוטר יסוד סביר לחשד, כי בבית מסוים מתבצעת עבירת פשע (כלומר, עבירה שהעונש בגינה גבוה מ-3 שנות מאסר) או שזה עתה בוצעה שם עבירה כזו.
  2. כאשר בעל הבית או "תופס הבית" (למשל: שוכר המתגורר בדירה) פונה לעזרת המשטרה.
  3. כאשר אדם הנמצא בבית פונה למשטרה בבקשה לעזרה וקיים חשד שאכן מתבצעת שם עבירה (מכל סוג). (4) כאשר שוטר רודף אחרי אדם שנמלט מאימת הדין, השוטר רשאי להיכנס לבית כדי לתפוס אותו.

חיפוש פנימי וחיפוש חיצוני:

עד כה עסקנו בחיפוש בבתים. בנוסף, למשטרה יש סמכות גם לערוך חיפוש פנימי וחיצוני על גופו של אדם. נסביר מה ההבדל בין החיפושים האלו, הנערכים באופן שכיח במסגרת חקירה פלילית.

חיפוש על גוף: זהו חיפוש הנערך על גופו של אדם, למשל: באמצעות "מישוש הגוף", כדי לאתר חפץ ששימש לביצוע עבירה או ראיה המסגירה ביצוע של עבירה פלילית. לשוטר יש סמכות לערוך חיפוש על גופו של אדם, במקרים שבהם קיים יסוד סביר לחשד, שאדם מסוים ביצע עבירה או עתיד לבצע או כאשר קיים חשש לפגיעה בביטחונו של השוטר.

חיפוש חיצוני: חיפוש חיצוני הוא חיפוש חודרני יותר והוא יכול להיערך רק כאשר קיים יסוד סביר לחשד, שחשוד מסוים מחזיק בגופו ראיה המשמשת לביצוע עבירה (או ראיה ששימשה לביצוע, כאמור). דוגמאות לחיפוש חיצוני: מתן דגימת שתן, גזירת ציפורניים, נטילת חומר מתוך הנחיריים, נטילת שיער, בחינת גופו העירום של חשוד ועוד. לשם עריכת חיפוש חיצוני, יש לקבל את הסכמת החשוד. כאשר חשוד מסרב, על קצין משטרה להסביר לחשוד כי ניתן לערוך את החיפוש בכוח. במידה והחשוד בוחר לסרב, ניתן לערוך חיפוש חיצוני בכוח, אך גם זאת תוך שמירה על כבודו, במקום מוצנע ולאחר שקיים אישור רפואי, שאין מניעה לעריכת חיפוש מעין זה.

חיפוש פנימי: חיפוש פנימי הוא נושא מורכב בהרבה, שכן לא ניתן לערוך אותו כלל בהיעדר הסכמה של חשוד. חיפוש פנימי הוא בדיקת דם, הדמיית פנים הגוף באמצעות מכשיר על קולי, שיקוף פנים ברנטגן, בדיקה גניקולוגית, נטילת דגימת דם מזערית ועוד. בדומה לעריכת חיפוש חיצוני, גם לשם עריכת חיפוש פנימי יש צורך בקיומו של יסוד סביר לחשד לביצוע עבירה והסתרה של ראיה ששימשה או עתידה לשמש לביצוע עבירה. גם במסגרת דרישה לעריכת חיפוש פנימי, יש צורך בקבלת הסכמה של חשוד. במידה והחשוד מסרב לעריכת חיפוש פנימי, אזי ניתן להגיש בקשה לקבלת היתר מבית המשפט. במידה וניתן היתר אך החשוד עדיין מסרב לעריכת חיפוש, אזי לא ניתן לערוך עליו חיפוש. במקרה כזה, הסנקציה נגד החשוד תהיה חיזוק משקל הראיות נגדו.

חקירת משטרה – כללים בסיסיים:

חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), תשס"ב-2002 (להלן: "חוק חקירת חשודים") קובע מספר כללים בסיסיים אשר על המשטרה לקיים במסגרת חקירה פלילית:

חקירה בתחנת המשטרה: חוק חקירת חשודים, קובע כי חקירת משטרה צריכה להיערך בתחנת המשטרה, כך כברירת מחדל. עם זאת, ישנם מקרים שבהם ניתן לערוך חקירה מחוץ לתחנה וזאת בכפוף לאישור של קצין משטרה ובמקרים שבהם אכן קיים טעם ענייני לכך. יודגש רק, שאם חקירה מתנהלת מחוץ לתחנת המשטרה, יש לדווח על כך.

חקירה בשפת החשוד: סעיף 2 לחוק חקירת חשודים קובע, כי חקירה פלילית חייבת להיערך בשפת החשוד. דהיינו, אם החשוד לא דובר עברית, יש למצוא מתורגמן. כך גם במקרים שבהם חשוד הוא אילם, הדובר את שפת הסימנים. חקירה שנערכת שלא בשפת החשוד, אין לה כל תוקף ברוב המקרים.

חובה לתעד חקירה: חקירת משטרה חייבת להיות מתועדת בהתאם לחוק חקירת חשודים. חקירה צריכה להיות מתועדת לכל הפחות בכתב יד, דהיינו: דבריו של החשוד הנחקר צריכים להיכתב ולהיות רשומים וכן על התיעוד לשקף נאמנה את הדברים שנאמרו בחקירה. כמו כן, ישנן עבירות חמורות שבהן מוטלת חובה לתעד חקירה בווידאו או בהקלטה.

סמכות העיכוב:

במסגרת חקירה פלילית, המשטרה עשויה לעכב חשודים או עדים. סעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ומעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), מקנה לשוטר סמכות לעכב חשוד, במקרים שבהם קיים יסוד סביר לחשד, שמא חשוד ביצע עבירה פלילית או בכוונתו לבצע עבירה. כמו כן, חוק המעצרים מקנה לשוטר סמכות להורות לאדם להתלוות אליו לחקירה, במקרים שבהם לא ניתן לזהות חשוד או עד בזירה, במקום אחר שאינו תחנת משטרה. סמכות העיכוב היא פחות דרקונית מאשר סמכות המעצר, משום שהיא אינה יכולה להיעשות תוך שימוש בכוח והיא גם מוגבלת ל-3 שעות (לקצין משטרה יש סמכות להאריך את זמן העיכוב ל-3 שעות נוספות). נדגיש, כי עיכוב מצריך מילוי של דו"ח מפורט.

סמכות המעצר:

סמכות המעצר היא סמכות דרקונית בהרבה מסמכות העיכוב. מעצר יכול להתבצע ע"י שוטר ללא צו ובמקרה כזה, המעצר יוגבל ל-24 שעות. מעצר יכול גם להתבצע באמצעות צו של שופט, כפי שנסביר בהמשך. בהתאם לסעיף 23 לחוק המעצרים, לשוטר יש סמכות לעצור חשוד במקרים אלו: כאשר קיים חשד, כי החשוד ביצע או עתיד לבצע עבירה פלילית, במקרה שבו חשוד משוחרר בערובה ומפר את תנאיו או כאשר קיים חשד, שחשוד מסכן את ביטחון הציבור או המדינה ועוד. בהתאם לסעיף 24 לחוק המעצרים, על שוטר מוטלת חובה ליידע חשוד בגין מה הוא עצור ולהודיע לו כי הוא עצור. נציין, כי שימוש במעצר הוא עניין שכיח במסגרת חקירה. לעיתים המשטרה עורכת מעצרים לצורך ביצוע חקירה ולעיתים היא עורכת מעצרים בשטח, כאשר העבירה מתרחשת בסמוך להגעת השוטרים.

מעצר ימים:

כאמור, לשוטר יש סמכות לבצע מעצר ללא צו המוגבל ל-24 שעות. עם זאת, במסגרת חקירה פלילית, המשטרה לא פעם מבקשת להאריך מעצר של חשוד, או לצורך המשך חקירה, או כאשר קיים חשד, שמא החשוד יברח, ישבש הליכי חקירה או יפגע בעדים או מתלוננים. הסמכות להורות על מעצר ימים, מוקנית לבית משפט השלום, בהתאם לסעיף 13 לחוק המעצרים. זהו למעשה מעצר ימים: מעצר שנערך לפני שהוגש כתב אישום נגד חשוד.

נדגיש כי מעצר ימים הוא מוגבל. שופט יכול להורות על מעצר ימים לתקופה אחת שלא תעלה על 15 ימים ולתקופה כוללת של 30 ימים בלבד. במידה ולא הוגש כתב אישום נגד חשוד בחלוף התקופה, יש לשחררו ממעצר, בכפוף לחריגים שלא נרחיב לגביהם במאמר זה.

מעצר עד לתום ההליכים המשפטיים:

בניגוד למעצר ימים, מעצר עד לתום ההליכים הוא מעצר שמתבקש נגד נאשם, כאשר מוגש נגדו כתב אישום. כתב אישום מוגש כאשר הסתיימה החקירה הפלילית. בית המשפט רשאי להורות על מעצר עד לתום ההליכים, כאשר קיימות נגד חשוד ראיות לכאורה לביצוע עבירה פלילית ובהתקיים מספר חלופות, כדלקמן:

  1. הוגש נגד חשוד כתב אישום בעבירת פשע.
  2. קיים חשד לשיבוש הליכי משפט.
  3. קיים חשד, שהחשוד יפגע בביטחון המדינה או חשודים.
  4. החשוד שוחרר בערובה אך לא מילא אחרי תנאי הערובה.

בניגוד לבקשה למעצר ימים, בקשה למעצר עד לתום ההליכים, מוגשת לערכאה המשפטית אשר אליה הוגש כתב האישום נגד החשוד. בנוסף, מעצר עד לתום ההליכים כשמו כן הוא, מעצר עד לסיום המשפט הפלילי נגד החשוד, או עד 9 חודשים. בחלוף 9 חודשים, יכול בית המשפט העליון להאריך את המעצר לתקופה נוספת.

סיום החקירה והעברת התיק לתביעה או לפרקליטות:

כאשר המשטרה מסיימת את החקירה הפלילית, עליה להעביר את חומר החקירה לידי פרקליט ממונה. פרקליט ממונה יכול להיות פרקליט מפרקליטות המחוז או תובע משטרתי (החלוקה בין הגופים נערכת בהתאם לסוג העבירה הפלילית). פרקליט יכול להורות על השלמת חקירה, כלומר: על החזרת התיק למשטרה, לצורך ביצוע פעולות נוספות וחקירות נוספות. כמו כן, פרקליט יכול להורות על סגירת התיק, עקב חוסר ראיות או עקב חוסר עניין לציבור. עם זאת, במידה וקיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירה, שעשויות להביא להרשעה פלילית בבית המשפט ובהינתן עניין לציבור, אזי על הפרקליט או התובע, מוטלת החובה להגיש כתב אישום לבית המשפט.

לסיכום:

חקירה פלילית ומעצרים הם חלק בלתי נפרד מההליך הפלילי. ללא חקירה פלילית לא ניתן להגיע לחקר האמת ולא ניתן גם למנוע פשיעה. ללא מעצרים, המשטרה לא תוכל לבצע חקירה פלילית נאותה, למנוע שיבוש הליכי חקירה ולעיתים גם לשמור על שלום הציבור. מאידך, עם סמכותה של המשטרה, מגיעה גם האחריות. כפי שסקרנו בהרחבה במאמר, על המשטרה מוטל מגוון רב של חובות, החל מאופן ביצוע החקירה ועד סמכות המעצר הניתנת לה ועוד. חשוב להדגיש, כי אם זומנתם לחקירה פלילית או נעצרתם, חשוב לפנות לעורך דין פלילי, אשר יסייע לכם וילווה אתכם. לעיתים, עצה מעורך דין פלילי יכולה להיות ההבדל בין שחרור ממעצר לאחר חקירה, לבין הגשת כתב אישום.