השופט, שאול שוחט, ציין בהחלטתו: "אף מבלי להידרש לבחינת התקיימותו של היסוד הנפשי-התנהגותי בדבר 'ניצול' הנאשם את מצבה של המתלוננת – יש לזכות את הנאשם מחמת הספק גם מהאישום המיוחס לו מאחר שלא הוכחה התקיימות היסוד העובדתי בנוגע למצבה של המתלוננת אף מבלי לדרוש ולבחון התקיימות יסוד ה'ניצול' הנדרש להרשעה. התנהגותו של הנאשם במסגרת האירוע נשוא האישום ראויה לכל גנאי. מן הנאשם, הנמנה על הצוות הסיעודי במחלקה בה הייתה מאושפזת המתלוננת היה מצופה לנהוג אחרת, ליתן מזור למתלוננת ולא דרור ליצריו.
הנאשם היה מודע למצבה זה של המתלוננת וניצל אותו לקיום יחסי מין עמה. הוא היה מודע לעובדה שהתנהגותה הפלרטטנית והמוחצנת לא נבעה מרצונה הכן והאמיתי לקיום עמו יחסי מין. עם זה, וחרף הסלידה שחש אני מהתנהגותו הבזויה, לא מצאתי כי המענה להתנהגותו זו מצוי במישור הפלילי. בסיכומו של דבר, בשים לב לכל האמור לעיל, אציע לחברותיי לקבוע כי לא הובאו ראיות מספיקות לפיהן הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, על כל החלופות המנויות בכתב האישום שתוקן, ולזכות אותו מחמת הספק מהאישום המיוחס לו".
פרקליטו של הנאשם, עו"ד מיקי חובה ממשרדו של אביגדור פלדמן, אמר בתגובה להחלטה כי "בית המשפט זיכה את הנאשם משקבע כי יסודות סעיף האונס לא מתקיימים, וקבע זאת למרות ועל אף הכחשתו את עצם קיום יחסי המין. כך עשה, ובצדק לטעמנו, שכן ללא קשר לגירסת הנאשם, על בית המשפט לבחון כל רכיב ביסודות העבירה".
