כדי לקבוע אם אדם "איים" באופן המקיים את עבירת האיומים שבסעיף 192 לחוק העונשין, בית המשפט עושה שימוש בכלי משפטי המכונה "האדם הסביר".

היסוד העובדתי בעבירת האיומים מתגבש בעיקרו בקיומו של מעשה המהווה "איום", המופנה כלפי אדם, ושאין דין המתיר אותו בנסיבותיו. האיום צריך להיות איום רציני וממשי, שיש בו כדי לפגוע בערכים המוגנים המפורטים בסעיף העבירה. כדי לקבוע אם מעשה פלוני מהווה איום כהגדרתו בסעיף העבירה, בית המשפט עושה שימוש במבחן אובייקטיבי של ה"אדם הסביר" על רקע מכלול נסיבות המקרה.

אם הואשמתם בעבירת איומים, פנייה אל עורך דין פלילי לעבירות אלימות תסייע לכם להתמודד מול האתגרים שבעבירה זו, בין היתר הבנה והתמודדות נכונה עם המושג "האדם הסביר". לעתים קרובות מקרה שבו ל"הדיוט" נשמע המעשה כ"איום", הרי שלאור בחינת פסיקותיו של בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים ניתן לשכנע את בית המשפט כי באותן נסיבות, ובהקשר הדברים, אין הדבר מהווה "איום" כהגדרתו בחוק. כך למשל נקבע בע"פ 103/88 משה ליכטמן נ' מדינת ישראל כי "לא רגישותו או אטימותו של מי שהדברים היו מכוונים כלפיו הן שקובעות, אם יש בדברים משום איום או לאו, אלא הערכתו של האדם הסביר, כפי שהיא באה לידי ביטוי על רקע מכלול נסיבותיו של המקרה".

האדם הסביר בעבירות איומים

עבירת איומים מוגדרת בחוק כמעשה שלא כדין המאיים בפגיעה באחד הערכים המוגנים המפורטים בסעיף, וזאת במטרה להפחיד או להקניט. העונש המקסימאלי בגין עבירת האיומים עומד על 3 שנות מאסר. עו"ד פלילי העוסק בתחום זה, עשוי, בהתאם לנסיבות המתאימות, למזער את הנזק ואף להביא לזיכויו של נאשם.

כאשר בוחן בית המשפט את נסיבות המקרה, עליו להכריע אם מדובר באיום ממשי או באיום סרק. כלומר, אם האדם הסביר היה מתרשם כי אכן הדבר מהווה "איום". כפי שצוין לעיל, לא בודקים זאת לפי תחושתו הסובייקטיבית של ה"מאוים", אלא לפי מבחן ה"אדם הסביר" אותו קובע בית המשפט כל פעם לאור מכלול הנסיבות.

הצגת התמונה הראייתית בסיועו של עו"ד פלילי, בהתבסס על מצב משפטי מעודכן ומדויק, עשויה להביא את בית המשפט למסקנה כי ה"אדם הסביר" בנסיבות העניין אכן לא היה רואה במעשה כ"איום".

במקרים אחרים, החורגים מרשימה קצרה זו, גם אם נקבע כי אכן המעשה מהווה "איום" כדרישת הסעיף, ניתן להביא לזיכוי הנאשם מעבירת האיומים בדרך של תקיפת היסוד הנפשי הנדרש להשלמת העבירה. כך למשל אם נטיל ספק כי אותו איום בוצע ב"כוונה" להפחיד או להקניט. בכל הנוגע ליסוד הנפשי של עבירת האיומים, יש לשים לב לכך שהפסיקה קבעה כי דרישת ה"כוונה" בעבירת האיומים תתמלא גם אם למאיים הייתה מודעות ברמה גבוהה של הסתברות, עד כדי קרוב לוודאי, כי התנהגותו יש בה כדי להפחיד או להקניט. גם מול אתגר אחרון זה ניתן להתמודד בכל מקרה ומקרה, ולצורך כך ראוי וכדאי להסתייע בעו"ד פלילי העוסק בתחום.

Rate this post