לאחרונה, אישרה מליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק של חברת הכנסת יפעת קריב ממפלגת "יש עתיד" ולפיה יושת עונש של עד חמש שנות מאסר על כל המפיץ תמונות בעלות צביון מיני ברשת האינטרנט בכלל – וברשתות החברתיות בפרט.
חברי הכנסת חייבים להתאים את עצמם לתמורות העידן המודרני
אני מאמין כי מדובר בחוק המחויב למציאות, על אחת כמה וכמה על רקע ההתפתחות הטכנולוגית העצומה שלה אנו עדים בשנים האחרונות ולאור העובדה שכל צעיר קל- דעת מחזיק היום ב"כלי תיעוד" בדמות מכשיר טלפון נייד העומד לרשותו בכל רגע נתון. בדיוק מהסיבה הזו מוטלת על המחוקק החובה להתאים את עצמו להתקדמות הטכנולוגית ככל שעולה בידיו לעשות כן.
אחת השאלות הקשות שעימן תצטרך המדינה להתמודד בבואה לאכוף את החוק היא מיהו "מפרסם": אם מדובר באדם הראשון שמעלה את התמונה אל הרשת או שמא הכוונה היא גם לכל מי שיעביר את התמונה לחברו. בהקשר הזה, ראוי לציין כי ישנן כמה טענות הגנה אפשריות, שכולן באופן טבעי תלויות נסיבות: החל מהטענה לפיה הפרסום נעשה בתום לב ו/או למטרה כשרה – וכלה בטענה לפיה יש בפרסום עניין ציבורי המצדיק אותו בנסיבות העניין.
חמש שנות מאסר – על שאלת המידתיות
העונש הקבוע בחוק, עד חמש שנות מאסר, הוא בהחלט עונש חמור, ומכאן שהשאלה האמתית היא אם מדובר בעונש מידתי. מבחינה הרתעתית גרידא, מדובר בעונש ראוי משום שיש למגר ככל הניתן את התופעה הפסולה אשר יש בכוחה למוטט לחלוטין את שגרת חייהם של נערה או נער צעירים. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון שגם ה"עבריינים המועדים לפורענות" בעבירות מסוג זה הם בדרך כלל צעירים פוחזים וקלי דעת בגיל העשרה. לכן השאלה היא אם הרשעתם ומיתוגם כעברייני מין, לרבות הטלתו של עונש מאסר בפועל לשנים ארוכות, אינם חורגים מהמידה בנסיבות העניין.
ואף על פי כן, חשוב לזכור שמדובר בסך הכל בעונש המקסימלי שבצד העבירה. הניסיון המעשי כמשרד עורך דין פלילי, מלמד אותנו שבמבחן התוצאה העונש המתלווה לעבירות דומות – כדוגמת העונש הנלווה לעבירה המוצגת בחוק הגנת הפרטיות (גם כן חמש שנות מאסר) – ואשר דומה ביסודותיה לעבירה דנן, רחוק מלשמש כאינדיקטור אמיתי לענישה המושתתת בפועל. במקרה כזה ייתכן מאוד שדווקא עונש המאסר הקבוע בחוק – חמש שנים מאחורי סורג ובריח – ישמש בבחינת גורם מרתיע ומבורך. בכל מקרה, כאשר נתקלים במקרים מסוג זה, מומלץ מאוד להיוועץ בשירותיו של עו"ד פלילי לעבירות מין.